ספר שמואל

אחרי ששמואל מתנגד לבקשת המלך, העם עונים לשמואל בחוצפה ומבהירים לו שהם דבקים ברצונם למלך. אם נדייק בפסוקים נשים לב לניגוד ברור בין תשובת העם לבין הבקשה הראשונה. חז"ל מסבירים שהמבקשים בהתחלה היו הזקנים ששאלו כהוגן, ואילו כאן המבקשים הם עמי הארץ. אם נדייק בפסוקים אכן נוכל לראות שהזקנים נעתרים להתנגדות שמואל והולכים, ומי שנשאר הם עמי הארץ. אמנם בקשת עמי הארץ קרובה יותר למתואר בתורה אבל היא נאמרה בחוצפה כלפי שמואל וזה מהווה מעין זלזול בקונספציה הקודמת.

שמואל מנסה להניא את העם מלבחור מלך. הפסוקים של משפט המלך אמנם נועדו להפחיד את העם, אבל אפשר ללמוד מהם גם את הגדרת תפקיד המלוכה.

יש הבדלים מהותיים בין תיאור בקשת המלך בתורה לבין בקשת המלך בספר שמואל. ההסבר לכך הוא שבעוד שבתורה מתואר תהליך היסטורי של התבגרות העם ושינוי תפיסת מושג המנהיגות, משליח של ה' לשליח של העם, ואז בקשת המלך רצויה והופכת למצווה (כפי שראינו בשיעור הקודם) - אצלנו בקשת המלך נובעת מאילוץ, בלי שהושלם תהליך ההתבגרות. אפשר לדייק זאת מהשינויים שבין הפרשיות.

נקיון כפיו של שמואל בניגוד לבניו; זקני ישראל מפתיעים את שמואל ומבקשים ממנו לשים להם מלך; בפרשת המלך בפרשת שופטים נראה שמינוי המלך הוא שלב רביעי בתהליך כניסת האומה לארץ וההתבססות בה.

פרק ז' מסתיים בתיאור הדרך המיוחדת בה שפט שמואל את ישראל: במישור הזמן - "וישפוט שמואל את ישראל כל ימי חייו". לעומת שאר מנהיגי וגדולי האומה, אצל שמואל לא מוזכר גילו וכמה זמן שפט. הזמן מבטא גבולות ותהליכיות. בכך שהמקרא לא מגביל את שפיטת שמואל בזמן הוא מספר לנו ששמואל לא נכנס לגבולות, הוא אור גדול עם מעט כלים. במישור המקום - "והלך מידי שנה בשנה וסבב...ושפט את ישראל כל המקומות הללו...ותשובתו הרמתה כי שם ביתו..." - המקרא מקדים את הליכתו של שמואל לשפוט את ישראל לפני הזכרתו את ביתו. דבר זה מבטא כי עיקר עניינו של שמואל הוא הכלל, העם, ורק במעגל השני יש את ביתו שממנו הוא מקבל את הכח. פרק ח' מתחיל עם מינויים של שני בני שמואל, כאשר פסוק א' מספר את הרקע הכללי למינוי ופסוק ב' מוריד את הרקע הכללי לפרטים יותר קונקרטיים.

אנו ממשיכים עם שמואל ועם סיפור המלחמה של ישראל בו אפשר לראות התקדמות בין המלחמה הראשונה של עם ישראל עם הפלישתים בפרק ד' למקום שהם נמצאים בו עכשיו מפרק ז' והלאה בין היוהרה של עם ישראל בפרק ד' לענווה שלהם בפרק ז'

עם ישראל עושה תשובה ומסיר את הע"ז. שמואל אוסף את העם, כנראה בידיעה שתיגרם מלחמה. ישראל מבקשים ממנו להתפלל עליהם, כחלק מהתפיסה שהקודש שייך לרבנים והכהנים. סרני פלישתים מעודדים את הפלישתים לצאת למלחמה. שמואל מעלה טלה יונק חלב כעולה לעורר רחמי שמים, והקב"ה עוזר לניצחון במלחמה, בתחילה באופן מפורש ואז בדרך הטבע. הם הגיעו רק עד הגבול, זה עדיין מלחמת הגנה ולא מלכות מסודרת שיוצא לתקוף.

שמואל מדבר אל העם אחרי שלא שמענו ממנו זמן רב, ומורה להם לעבוד את ה' לבדו. רואים פה, כמו במקומות רבים בתנ"ך, עוד תקופה שעמ"י עובד בה ע"ז. העם מקיים, ואז שמואל מצווה לקבץ את העם ואומר שיתפלל בעדם. נראה, ששמואל צופה, או אפילו מתכנן, את המלחמה הקרבה, ולכן קורא לקיבוץ העם ומתכנן להתפלל בעדם.

אחר המכה הקשה שספגו אנשי בית שמש, הם פונים לאנשי קריית יערים, כדי לשים את הארון אצלם. קריית יערים מתואר בתור מקום יותר גבוה, אך אין הכוונה לגובה ממשי, אלא למדרגה רוחנית. אנשי קריית יערים מביאים את הארון לבית אבינדב, שנמצא בגבול בין נחלת בנימין לנחלת יהודה. הארון נשאר שם ימים רבים, ואסף סביבו את כל העם - כשכל הפרשנים מצביעים על תהליך פנימי שאירע בעם בעקבות חזרת הארון, בייחוד שהוא נמצא בנקודת השפעה מאחדת בין נחלות. אמנם התהליך שאירע בישראל הוא משמעותי ביותר, אך הוא מוזכר בפסוקים במילים מועטות. כעת מוזכר שנית שמואל, אחר שלא הוזכר בכל הפסוקים האחרונים. כנראה שהוא לא שימש בתור מנהיג בתקופה זו. וגם בעת מנהיגותו, היא אינה במסגרת תפקיד שלטוני רשמי שהוא ממלא, אלא הגיעה בעקבות עבודתו בקרב העם. כעת שמואל פונה אל העם להסיר את העבודה הזרה מקרבם.

פי פשוטו של מקרא, אפשר לקראת סוף הפרק מתואר שה' מכה באנשי בית שמש מכה גדולה, מפני שראו את ארון ה'. כמות הנפגעים אינה ברורה מהפסוקים: "ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש". הפרשנים הולכים לכיוונים שונים בבירור הפסוקים - למשל, הארבנאל מבאר שה' הכה ראשית באנשי בית שמש, ולאחר מכן בשאר העם - ואלו שני המניינים המופיעים בפסוק. אך פירושים אלה נתקלים בקשיים במבנה ונוסח הפסוק. לבאר שהפסוק מונה את כל מי שמת בעקבות חטא שקשור לארון: ראשית את המתים מהמכה בגלל שראו את ארון ה', ולאחר מכן את המתים במלחמות שאירעו בפרקים הקודמים, במלחמות ישראל מול הפלישתים. הפסוק כולל יחדיו את כל המתים, אפילו שכל פעם הם הגיעו מתפיסה רוחנית אחרת ומיחס אחר לארון ה', וזה מדגיש את הפער וההתקדמות של עמ"י במאורעות האחרונים. המדרש והגמרא בסוטה מתייחסים גם כן לפסוקים אלו , והם מגלים רבדים חשובים באנשי בית שמש.